בס"ד

קריאת שני שמות

לנודע ביהודה (או"ח סי' קי"ג) ולחתם סופר אין נוהגים לקרא שני שמות, וכן הקפיד ר' פנחס מקוריץ. (אמרי פנחס ליקוטים  לט) ובמהרי"ק סימן צ"ח כתב שיש הרבה בני אדם שיש להם שני שמות בשמות חלוקים. (וכן כתב השדי חמד מערכת חתן וכלה סימן ז) [הרד"ק בדברי הימים פרק ב' פסוק י"ג כתב שיש הרבה שיש שני שמות הקרובים אל הלשון].

{יש לציין לדברי הזכר דוד שריבוי השמות אשר לאדם, מורה על ריבוי כוחות נפשיים ממדרגות הנשמות.}

בספר תשובות והנהגות (יו"ד סי' תר"ח) כתב שאחד שיש לו שני שמות, יקפיד תמיד שיקראוהו בשני השמות.

צרוף שם אחר שני בני אדם

יש אומרים שאין לצרף שני שמות משני בני אדם, ואם מצרף הרי זה שם חדש לחלוטין. (מחנה חיים אהע"ז סי' מ"ג)

לדעת הזכר דוד מותר לצרף שני שמות משני בני אדם. (וכן כתוב בבן איש חי)

ובברית אבות (סימן ח) כתב שאין לצרף שם צדיק ושם של אדם פשוט, אבל אחר שני צדיקים או אחר שני אנשים פשוטים אפשר.

שם אחר מי שעדיין חי

בברית אבות, הביא שלא יתן שם אחר אביו או רבו שעדיין חי כדי שלא יאמרו שמצפים על מיתתו, ואם האב אינו מקפיד אז אפשר, ויש שלא הקפידו וכן מנהג הספרדים ואדרבה זהו כבודם, ואומרים שהוא סגולה לאריכות ימים.

וכן מביא החיד"א שהיה סנדק פעמים רבות וקראו שם הילד יוסף חיים על שמו, וכן הדברי חיים קרא לנכדו צבי- בחיי חותנו על שם ר' צבי מטראנא זי"ע.

לגבי לקרא הילד כשמו. מקפידים שלא לקרא, כי אי אפשר לקרא לילד בשם זה מפני כבוד אב, שאסור להזכיר שם האב, וכן שזהו מנהג הגוים. (ספר חסידים)

והתימנים קוראים לבניהם כשמם, וכן הביא באבן ספיר (ח"א בחדרי תימן), שמי שלא מתקיימים בניו רחמנא ליצלן שיקרא לבניו בחייו כשמו.

קריאת שם לזכר אחר נקיבה ולהיפך

לדוגמא דן אחר שם דינה.

יש שכתבו שאין לשנות כלל לא מזכר לנקבה ולא מנקבה לזכר. (ציץ אליעזר ח"ז סי' מ"ט)

יש שכתבו שאפשר לקרא רק לזכר אחר נקבה, ולא לנקבה אחר זכר, ומשום שיש חס וחלילה ירידה לנשמת הזכר לקרותו בשם הנקבה. (ברית אבות)

ויש שכתבו שאפשר גם לקרא שם לנקבה אחר הזכר. (יד אפרים סימן ל"ב)

אם קרא לבנו אחר אמו ונולד לו אחר כך בת, יש שכתב להדר לא לקרא על שם האם. (ציץ אליעזר) ובשו"ת ישכיל עבדי (או"ח סי' כ'), כתב שאין להקפיד על זה כלל.

אסור לקרא בשם של זכר לנקיבה, ולא לנקבה בשם של זכר, כי הוא מדרכי הגוים, ושלא לערב בין המינים. (ספר המצרף סימן פ"ז) פרט לשמות הידועים שמשתוים, ולדוגמא שמחה וכדומה (מהרשד"ם אהע"ז סי' ס"ח)

שם של רשעים

אסור לקרוא אדם לבנו שם של אדם רשע. (יומא לח: מהרש"א תענית כ"ח.) במס' יומא על הפסוק ושם רשעים ירקב, מביאה הגמרא בשם ר' אליעזר, רקבובית תעלה בשמותן, ופי' ר"ח שאין אדם נקרא בשם זה ומצליח. והחיד"א פירש שעל ידי שלא יקראו כשמותם ישתכחו מהזיכרון, שתי טעמים נאמר לזה א' לגנותם ולאבד שמם, ב' דשמה גרים. (דברי יעקב סי' ע"ט)

כשיש אחרים בשם זה מותר. (שו"ת רמ"א מ"א)

באופנים מסוימים יש מתירים.

1.     עשה תשובה. (תוספות ישנים יומא)

2.     שם רשע שמוזכר בתורה. (תוספות ישנים יומא)

3.     אינו רשע גמור, ופי' שעושה הרבה עבירות. (פסקי תוספות סוטה אות כ)

4.     כשהרשע- אביו או קרובו. (משנה הלכות ח"ו סי' רנ"ג)

5.     כשהשם אינו מורה על היותו רשע. (ספר הברית)

6.     אין שם העצם של הרשע. (ספר הברית)

7.     אינו רשע מתולדתו, רק שנעשה רשע אחר כך. (דברי יעקב)

ומכל מקום בשעת קריאת השם יכוון גם לצדיק הנקרא בשם זה.

שמות של גוים

אסור מן התורה לקרא בשם של גוי, שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו. (מהרם שי"ק יו"ד סימן קס"ט)

ומותר לתרגם בלשון של גוים. (צפנת פענח סימן רע"ה) אבל המהרש"ם (ח"ו סימן י) היה אוסר, ואמר, שהוא בכלל מעכב את הגאולה. וכן הביא בספר נפש כל חי, שלא ישנה שמו מלשון הקודש, לשם שבשפת לע"ז אף על פי שיש משמעות אחת. (מערכת ש)

מותר לתת שם של גוי אם נותן על שם יהודי שנקרא כן, והאיסור הוא רק לראשון לקרא בשם זה, אבל מותר לאחרים לקרא על שמו. (אגרות משה אהע"ז ח"ג סימן ל"ה)

בדורות קודמים שינו את שמם מפני הגזירות שהיו מענים את ישראל שנקראו בשם ישראל. (בית אהרן מגיד חלק ב' מערכת א)

שם אחר מי שמת בצעירותו

נוהגים לא לקרא שם אחר מי שמת בצעירותו ומשום שרע מזלו. (ים של שלמה גיטין פ"ד)

אחר צדיק אפשר לקרא אפילו מת בצעירותו, וטוב להוסיף שם. (אגרות משה יו"ד ח"ב סימן קכ"ב, אפרקסא דעניא סי' ק"א)

יש שכתב שרק כשנהרג, אז רע מזלו ולא לקרא על שמו, אבל השנים שקצב לו הקב"ה לאדם אינה קללה ח"ו. ובמת בלי בנים רע מזלו כי הוא מצד חטאו וזה עונשו. (אגרות משה)

שם אחר מי שמת על קידוש שמו יתברך בשואה, אין להקפיד. ומפני שאי אפשר לומר שמזלם גרם מיתתם. (שו"ת שאילת יצחק) ויש שכתבו שטוב להוסיף שם.

אין קורים אחר מי שלא היה סופו טוב.

ברע מזלו ישנה קצת שמו או יוסיף עוד שם. (ים של שלמה)