לילה שלפניו, ורק מיצחק שהיה הראשון שנימול לשמונה היה שייך לילה שלפניו: (אהבת חיים) 

נקרא ליל שימורים, שבו צריכים שמירה יתירה על הנער שעתיד לימול, ולא די במזוזה שבפתח הבית, כיון שהמזוזה מגינה רק על ישראל שכבר מתוקנים: (זכר דוד)

בלשון יהודית אשכנזית נקראת "וואכנאכט": (אוצר דינים ומנהגים)

מה שנקרא וואכנאכט שזה כמו א זעלנער אויף דער וואך (כמו חייל המופקד על השמירה: (חידושי הרי"ם)

בשאלוניקי נקרא "ביאולה":

במרוקו נקרא "תחדד":

מקור  והטעם

כל ההוא ליליא אשתדלו באורייתא ולא הוה מאן דנאים: (זוהר פרשת לך לך)

נוהגין להקיץ ולשמור הנער בליל שמיני, ומצאתי כתוב טעם מנהג זה, שהשטן מכוון להזיק לנער ולמונעו ממצות מילה, לפי שקשה לו שישראל מקיימין המצוה שבזכותה ניצולין מדינה של גיהינום, וסמך לדבר, ואתה את בריתי תשמור. שבשעת הברית צריכין שמירה: (מטה משה)

וכן הביא השל"ה (מסכת חולין עניני מילה) שעיקר השמירה להיות ניעור בלילות עד המילה, וללמוד תורה ולעסוק במעשים טובים, וזה נכלל בפסוק, השמר לך ושמור נפשך:

לימוד זה מסוגל להמשיך קדושה רבה על הנימול ולכל המתעסקים במצוה זו: (סידור ר"י עמדין)

הלימוד כדי להתפלל על הילד על המילה שיעשו לו ביום המחרת, שלא יאונה לו כל רע: (כתר שם טוב) וכן המוהל והסנדק צריכים שמירה על ידי עסק התורה: (זכר דוד)

בירושלמי פרק ח' דיבמות הוכיחו דליל שמיני הוא כיום השמיני והוא רק מחוסר זמן, ויש לפרש שלכן השמחה מתחלת מבערב, שאז קדושת היום מתחיל להתנוצץ: (זכר דוד)

הרה"ק מברדיטשוב זצ"ל היה ניעור בכל לילה של מוצאי פסח וסוכות, עומד ומחכה ומשתוקק כבר ליום כי יאיר ויבוא, ושוב יקיים מצות תפילין, אחרי הפסקה של שמונה ימים, מצות מילה מקיים אדם לעתים נדירות יותר ולכן  עליו להיות ניעור כל הלילה, לחכות ליום כי יאיר שיוכל לקיים את המצוה: (חידושי הרי"ם)

החזן מזעסלאוו אמר לר' פנחס מקוריץ זי"ע הטעם לקריאת שמע, על פי המשנה בברכות (פרק ב) למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע, אלא כדי שיקבל עליו על מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו על מצות, וכמו כן התינוק נכנס בבריתו של אברהם אבינו, ולכן באים אצלו כדי להמשיך עליו על מלכות שמים. והתפעל מאד מהטעם, ושבח אותו שהוא כפתור ופרח: (מעשה הגדולים החדש)

כמו שביום הכיפורים והושענא רבא שהם ימי דין ומחילת עוונות, וצריכין לחסד, עוסקים בתורה בכל הלילה שקודם להם, ועל ידי לימוד התורה בלילה, ה' מושך עליו חוט של חסד בלילה, כמו כן נוהגין להיות ניעורים בלילה שלפני הברית שהוא גם כן יום מחילת עוונות של ישראל: (ברית אבות)

החיד"א (שם הגדולים מערכת ספרים אות ז') הביא על חשיבות הלימוד בליל זה הרב מהר"ר צמח צרפתי היה חולה כשנתיים בדמשק ערש וענו בכבל רגלו, ואתרחיש ליה ניסא, וה' ריחם עליו, שלח מלאכו וירפאהו, וכמו רגע חזר לבריאתו ואיתנו, והמעשה נורא, כי סיפר הרב זכרונו לברכה שנגלה אליו אליהו זכור לטוב, ואמר לו שיקבל עליו ללמוד כל ליל ברית מילה לכל הילודים בעיר ויתרפא, וקיבל עליו, ותיכף נתרפא, ומהיום ההוא כך היה מנהגו לילך ליל שלפני המילה במקום שיהיה שם מילה, ולעסוק בתורה כל הלילה, וזה שמעתי מתלמיד חכם ששמע מזקן אחד שהיה הוא בבית הרב בשעה שנתרפא:

במעבר יבק (בפירושו על זוהר שיר השירים) כתב שהלימוד משקיעת החמה ועד חצות לילה והשל"ה הביא, להיות ניעור עד המילה:

אף כשמת אבי הילד או האם גם כן לומדים סדר הזוהר במנין אנשים, לא בכנופיא ובקיבוץ גדול (זרע אמת יורה דעה סי' קנ"ח)

בספר אוצר דינים ומנהגים הביא, שקרוב לודאי לטעם המנהג, שהמוהל רגיל לבוא לבית היולדת בלילה שקודם המילה, כדי לבדוק את התינוק אם הוא בריא, ונתחבר עם קרובים ומכירים משום איסור יחוד עם היולדת, ואחר כך נתווסף עוד טעם משום מזיקים:

עניני הלימוד

קורין קריאת שמע בבית היולדת, ואומרים פסוקי דרחמי להגן מן המזיקין, על פי הגמ' (ברכות יד) כל הקורא קריאת שמע על מיטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם: (זוכר הברית)

העיקר לימוד התורה, שהיא מגנא ומצלא, וכמו שמובא בסידור ר' יעקב עמדין, יזמין בין הקרואים גם תלמידי חכמים ואומרים דברי תורה וסיפורים מצדיקים גדולים מעשה צדיקים בשגם כי הם ביטלו כל המעיקים ומשחיתים מאתנו מעטי הדעת וחלושי המוח:

בכל עת וזמן חשוב כל כך לימוד התנ"ך ומשניות וגמרא, אם כן ליל זה שלומדים לשמירת הנער ודאי שילמדו גם כן תנ"ך ומשניות וגמרא (זכר דוד)

בסידור ר' יעקב עמדין הביא ליקוט מתנ"ך ומשניות מה שטוב ללמוד בלילה זו.

אמירת פיטום הקטורת. ש-קטר"ת נוטריקון, ק'דושה ט'הרה ר'חמים ת'קוה (מעבר יבק עתר ענן הקטרת פ"ה) ויאמרה לאחר חצות כי אין לומר קטורת קודם חצות (זכר דוד)

תהלים. ועל ידי זמירות אלו יזמר ויכרות הקליפות וכוחות הטומאה: (מעבר יבק) (יסוד יצחק)

טוב לזמר לכבודו של אליהו מלאך הברית את הזמר המיוסד למוצאי שבת: (מעבר יבק, ברית אבות)

סעודה

לעשות דווקא בבית היולדת: (אליהו רבה או"ח תר"מ)  

מחזור ויטרי (ח"ב סי' תק"ו) מנהג אבותינו תורה הוא, ויאחז בה צדיק דרכו:

דגול מרבבה (יו"ד קע"ח) ציין שמהגמ' ( תוס' בשם רבינו תם בב"ק פ.-סנהדרין לב.) שקראו לו ישוע הבן, על שם שנמלט ממעי אמו, והיו רגילים לעשות סעודה, ורגילותם ומנהגם היה לסעודה זו שקודם הברית, (שסעודת הברית הוי חובה וקרויה ברית הבן, דלא כתרומת הדשן (סי' רס"ט) שהכוונה לשלום זכר והוי סעודת מצוה ולפי זה שישוע הבן נקרא וואך נאכט הוי סעודת מצוה, וכן הביא בספר נחלת שבעה, (סי' י"ב) שאפילו לנוהגים לא לאכול בשר בחול כי אם בסעודת מצוה, בסעודה זו יכול לאכול בשר, כיון שהוי סעודת מצוה. וכן בילקוט אוהב ישראל מובא לעשות סעודה גדולה ולזמן את כל העניים:

מנהג והשורש מהזוהר: (זוכר הברית) (אספקלריא המאירה בפירוש על הזוהר)

אם הוא סעודת מצוה. למג"א (סי' תר"מ ס"ק י"ג) משנה ברורה (תקנ"א ס"ק ס"ב) לא הוי סעודת מצוה. ובאורחות חיים וכן בפתחי תשובה (יו"ד קע"ח ב') ובשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קס"ט) ובעוד פוסקים שהוי סעודת מצוה:

בכללי המילה לר"י הגוזר, שבעל הברית דהיינו הסנדק עושה זו מפני שמסייע לדבר מצוה:

יש קובעין סעודה זו על חמשת מיני דגן, וכן הביא בכללי המילה לר' יעקב הגוזר שהמשתה ביין ומיני מגדים, וכתב במחזור ויטרי, שצריך לברך המוציא ולאחריהם ברכת המזון, כיון דאחשבינה פיתא לקבוע סעודה עליהם:

מנהג ירושלים, לעטר השולחן בפירות, ולאכלם: (שולחן גבוה סי' קע"ח)

מה שלא מצינו זאת בשאר מצוות לעשות סעודה רק בסיום המצוה, הטעם מפני שמצות מילה חביבה עלינו ביותר: (חותם קודש)

הסעודה היא כרמז להראות שאנו בטוחים שלמחר נזכה וימחול ה' על כל עוונותינו ונזכה לקיים המצווה בשלמות, וסעודת הברית היא כעין סעודה הנעשית במוצאי יום הכיפורים שהבת קול מכרזת לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה ה' את מעשיך (ברית אבות)

שמחה

  נהגו לרקד ולשמוח בליל שלפני המילה: (ארחות חיים חקי דעת יו"ד קצ"ז)

וכן נהגו בכלי זמר לכבוד מצות המילה וחביבותה: (ארחות חיים) אבל בזכר דוד כתב שישתקע המנהג הרע הזה, דהא אפשר לבא לידי חטא, ויתבטלו משמירת הילד להתעסק בדברי הוללות בשחוק ומחול וכו':

אם היולדת אבילה תוך שנתה, גם מותרת בכלי זמר, ומשום שיום טוב שלה: (החיד"א בחיים שאל  סי' פ"א)

סגולה

סגולה לעשות שמירה ליולדת ולילד תיכף אחר הלידה, וכבר נודע למכביר ונתפשט בכל תפוצות ישראל סגולה מהבעל שם טוב זי"ע, לכתוב על נייר ולתלות בבית היולדת ונגד מיטתה: (זוכר הברית)

לספר המעשה מהבעל שם טוב הקדוש שהציל תינוק ממיתה בליל הוואך נאכט: (ברית אבות)

להדליק נרות. במשתה של לילה של לפני המילה, ויש רמז לכך, (סנהדרין לב:) אור הנר בברור חייל, שבוע הבן: (ספר זכירה) כדי להיות הבית מלא אורה, רמז לדבר, ליהודים היתה אורה: (של"ה) מדליקין נר שידלק כל היום וכל הלילה לשמירה, על דרך הכתוב, (משלי כג) כי נר מצוה ותורה אור: (חותם קודש) מנהג אמסטרדם, להדליק נר יום הכיפורים שנשאר דולק עד אחרי הברית:

להניח ספר הקדוש נועם אלימלך כיס בתוך כיס סמוך לראש התינוק: (אורה וששון, מנהגי צאנז)

מפורסם המנהג לתלות פרק תהילים שיר למעלות אשא עיני וכו'. (תהלים קכ"א) לסגולה: (ספר הברית)

תפילת רבא ליולדת בן, יהא רצון שיהא (הילד) כרבי שמעון בר יוחאי: (מכות י"ז: ופירש"י)

הנחת האיזמל סמוך לילד הנימול

  הטעם להניח, בשביל הכנה למצוה, לקיים המצוה בזריזות למחר: (כורת הברית)

וכן מראה שהתינוק בריא ומוכן למול: (מטעמים)

הוא על פי הגמ' שאחר שקראו קריאת שמע שהוא כאוחז חרב של שתי פיות בידו, ופירש רש"י להרוג את המזיקים, ולכן מניחים אצלו את חרב הפיפיות, סכין המילה שהיא של שתי הפיות, שהיא סגולה להרוג את המזיקין: (ליקוטי מהרי"ח)

הטעם משום שבת, שמחויב להביא בערב שבת מבעוד יום כדי לא לטלטל מרשות  לרשות: (כורת הברית)

מנהג

  יש נוהגים שמנין הנאספים יהיו עשרה, ורמז לזה בזוהר במעשה בכפר טרשא, שיש שבעה פעמים הלשון פתח, ור' אבא ובנו ובעל ההילולא הרי עשרה: (רצ"א מדינוב)

וכן המנהג לדרוש בעניני המילה, ועיקר הדרשה שיכנסו אמרותיו בלב שומעיהם (זכר דוד)

ובמדינת איטליא המנהג שחברה הנקרא חצות לילה לומדים בבית התינוק בלילה שקודם  המילה:

המוהל יהיה ניעור בוואך נאכט וירבה בתורה ותשבחות: (יסוד יצחק)

בארחות חיים הביא שמתקבצים כל הקהל זקנים ונשים וטף בליל השבת ובליל שמיני, ואחר כך בא הסנדק ונותן מעות ליולדת, ואחר כך כל אחד לפי מעלתו ומנהג זה נהגו כדי ליתן לעניות, שלא תבושנה בלקחן מעות מיד אנשים ונשים:

יש נוהגים לפזר חטים על מטת היולדת, על שם הפסוק, השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. ויש שפזרו גרעיני -מולי"ו- לסימן שירבו ימיו, כמו הגרעינים שרבו מספור, אי נמי לרמוז שאחת מסגולות המילה ליתן שובע בעולם ולהשבית הרעב: (זכר דוד)

יש שהיו מסתפרים לכבוד המילה, שהיא יום טוב שלו למחרת: (יהודי שאלוניקי)

יש נוהגים ללבוש בגדי שבת: (מנהגי פורוודא, וכן הביא במאמר מרדכי סי' תצ"ג)

לילות שלפני מילה

בארץ ישראל נוהגין להיות נעורים אצל התינוק בכל הלילות שקודם המילה, ועוסקים שם בתורה: (מגדל עז)

וכן כתב השל"ה שהשמירה להיות ער בלילות שלפני המילה. וכן בארחות חיים הביא שיש מקומות שאין ישנים כל שבעת הלילות בבית היולדת... לשמירה:

יש מקומות נוהגין, שהמלמדים מוליכים תינוקות של בית רבן בכל יום קודם המילה לפנות ערב לבית היולדת, וקורין קריאת שמע והמלאך הגואל וגו'. ומחלקים להם מיני מגדנות, ואין לבטל שום מנהג מישראל: (זוכר הברית)

ליל שבת ויום טיוב

בכורת הברית הביא לעשות השלום זכר יחד עם הוואך נאכט "זכור ושמור כאחד". ובזוכר הברית חלק עליו, על פי המבואר, (אור"ח סי' רס"ז) שבשבת אין לומר ושמור צאתנו, כמו כן אין צריך לעשות שמירה, ובזכר דוד (מ"א פ"ל) כתב שקצת שמירה עושין על פי הזוהר: (המובא במג"א ס"ג)  

מעגל השנה

ליל פסח. לעשות את הסדר במקום שנמצא התינוק, וצריך להתאסף אחר הסדר, (ולא לפני הסדר בשביל התינוקות שלא ישנו וכדי לאכול אפיקומן קודם חצות) וללמוד אצל הנער לעשות שמירה, אף שהוא ליל שימורים, מכל מקום, הנער שיש בו עדיין הערלה, ואינו עוסק בשום מצוה, צריך שימור, (זכר דוד) אבל בזוכר הברית כתב שאין צריך שמירה שהתורה העידה שהיא ליל שימורים:

ליל שביעי של פסח. יספרו אצל התינוק, צדקת ה' ונפלאותיו, בקריעת ים סוף: (זכר דוד)

בימי ספירת העומר. למי שאין נוהג להסתפר תמיד לפני הברית, אסור, וכן לדעת האריז"ל אין להסתפר כלל, ולנוהגים להסתפר, יש מתירים גם ביום שלפני המילה, והמאמר מרדכי (סי' תצ"ג) התיר לאחר מנחה, ומטעם שבליל המילה מתפלל אבי  הבן בבגדי שבת, וכבר מתחיל שמחת הברית: 

ליל שבועות. יש להקדים סדר אותה הלילה, ואם יש שהות, ילמדו למודים הנהוגים בליל וואך נאכט: (זוכר הברית)

לשיר בבין המצרים. אסור לשיר בכלי שיר (יעב"ץ) אך וודאי שמותר לשיר בפה לכבוד השמחה:

שבוע שחל בו ט' באב לעניין בשר. לחתם סופר וכן בספר שנות חיים והשדי חמד, מתירים, ובספר החיים (בהשמטות לסי' תקנ"א) מתיר עד שבוע שחל בו ט' באב, ובשערי תשובה (סי' תקנ"א ס"ק ל"ג) הביא שיש מתירים בשר או יין וזה הוי כזכר לחורבן, והכריע בשם הרבה פוסקים לאסור בשר ויין בסעודה זו: וסנדק מוהל אבי הבן, מותרים לאכול בשר מהלילה, דיום טוב שלהם, והיום טוב מתחיל מהלילה: (אות ברית יו"ד רס"ד)

ולעניין בגדי שבת. מותרים (גם הסנדק והמוהל) כיון שעושים כן לחיבוב המצוה: (מנהגי ביורדא)

ליל ט' באב. צריך להכפיל השמירה, ועיין בזכר דוד מה שנוהגים ללמוד בליל זה.

במוצאי ט' באב. מותר לעשות בבשר בלא יין, ובצום נדחה, מותר לעשות בבשר ויין: (משנה הלכות ח"ב יו"ד סי' ס"ג)

ליל ראש השנה. ילמד בביתו כל הלילה: (זוכר הברית)

ליל יום הכיפורים. בזכר דוד כתב שצריך לעשות שמירה, ובזוכר הברית הביא שאין צריך שמירה, כי אין שטן, ובמקור חיים כתב, שאחר יציאת בית הכנסת ליל כל נדרי, הולך הסנדק והמוהל, ועוד ריעים, וקוראים קריאת שמע אצל היולדת כנהוג:  

ליל הושענא רבה. יש להקדים סדר אותה הלילה, ואם יש שהות ילמדו למודים הנהוגים בליל וואך נאכט: (זוכר הברית)

סעודה זו יש לאכול בסוכה אפילו אם צר המקום, (מג"א תר"מ או"ח) ובשמיני עצרת יש להקל:

ליל ניטל. אפשר ללמוד את הלימוד רק מחצות והלאה, ובתחילת הלילה יכול לומר תהלים: (זכר דוד)