בס"ד

האדמו"ר מצאנז קלוזינבורג זי"ע אמר בליל וואך נאכט (לילה שלפני הברית), שכמו שידוע מצדיקים שאמרו על מאמר העולם שסגולה לפרנסה, לספר במוצאי שבת קודש עובדא מהבעל שם טוב הקדוש, שלא רק מהבעש"ט הקדוש כי אם מכל הצדיקים, ולא רק במוצאי שבת קודש כי אם בכל עת ועונה, ולא רק לפרנסה כי אם לכל מילי דמיטב, והכי נמי יש סגולה בסיפור מעשיות מכל הצדיקים.

סיפור מהבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו שמקובל לספר בליל הוואכנכט, מספר הקדוש מעשה השם להרה"ק מהרי"א מקאמרנא זי"ע.

סיפר לי מורי הרב אברהם מרדכי מפינטשוב ז"ל, שהיה בכפר אחד כומר אחד מכשף גדול, שהיה ממית ילדי ישראל קודם המילה בכשפיו. פעם אחת אירע ברית מילה ליהודי אחד שהיה דר בכפר הנ"ל, וראה מרן אלקי שהכומר מכין עצמו להרוג את הילד, ונסע מרן בקפיצה לשם ובא שמה עם תלמידיו קודם הלילה שלמחרתו יהיה המילה, והיהודי כבדו מאד.

ואמר מרן להיהודי שיסגור הדלת וכל מקום פתוח, ולא יניח אף חור קטן אחד שלא יסתום אותו, ויכין לו מקלות גדולים ועבים, וכשיאמר לו "הכה" אז יכה בכל כוחו.

וכשהיה לילה אז דפק אחד בדלת שיפתח לו, ולא רצה היהודי כאשר צוה אותו איש האלקים.

והלך הכומר בכשפים והחליף צורתו לתמונת חתול וחיות טמאות והתחיל לחפור תחת קרקע הבית, וכיון שתחב את ראשו לתוך הבית, אז צוהו מרן שיכה, והכה אותו היהודי מכות אכזריות הכה ופצוע עד שנשברו לו יד ורגל, והלך הכומר לביתו.

ובבוקר היתה שמחת הברית גדולה מאד.

ובהוודע להכומר שכל זה עשה לו מרן, קבל אותו לפני השרים, שיכריחו את מרן שיתווכח אתו, עד שהשרים הסכימו לו וקבעו לו זמן שיעמדו שניהם וכל אחד יעשה מופת שיתגבר וינצח את חברו במקהלות עם רב.

ונתוועדו ביום המיועד כל השרים והכומרים והמון רב, ואמר לו מרן, עשה אתה ראשונה מה שתוכל, והכומר הביא עליו כל מיני רוחות ושידין וחיות רעות ונחשים ועקרבים וכל מיני מזיקין, ומרן לקח מהר את המטה וחג חוגה סביבו והוא עמד באמצע, ולא יכלו לעבור המחוגה, עד שהביא עליו חזיר מיער, וכשראהו מרן, אמר, זהו עז פנים גדול, ומיהר ועשה מחוגה בתוך העיגול הראשון, ועבר החזיר בעזותו בשתי ידיו את העיגול הראשון, ולא יכול לעבור את העיגול השני וברח.

וכשראה המכשף שכל מיני כישוף לא הועילו לו שיעברו את המחוגה ויזיקו אותו, אמר למרן, עשה אתה, אמר לו, אני לא אעשה שום דבר רק אקרא לילדים שהרגת ויעשו בך נקמה, מיד באו ונאספו עליו ילדים קטנים הרבה מאד, ונפלו עליו ולא השאירו ממנו עצם קטן שלם, כן יאבדו כל אויבך ה', אמן:

המעשה מהבעל שם טוב [מהספר עדת צדיקים]

הבעל שם טוב נסע בדרך ג' ימים רצופים עד כי ביום ג' בערב באו לבית מלון אחד, אל איש יהודי מחזיק את הארענדע והוא לא ידע את הבעל שם טוב זכרונו לברכה ויבקשו ממנו אם יוכלו ללון אצלו ויאמר לא. והמה ראו כי האיש טרוד מאוד, וגם ראו כי הרבה נרות דולקים ויחקור הבעל שם טוב מאתו מהות הדבר, ולא רצה לספר. ויאמר לו, גם אתם תדעו מה תועילוני אחת אמרתי אוי לי על שברי לא קרה כאלה לשום אדם חוץ ממני ויפצור בו הבעל שם טוב מאוד ויספר לו, כי הלילה הוא אצלו וואך נאכט, וצריך מחר להביא התינוק הנולד לו לברית מילה כדת משה וישראל. וזהו בן החמישי אצלו, וכל הילדים עד עכשיו אשר בהגיע חצות ליל הוואך נאכט מתים מבלי שום מחלה. וכבר הגיעה שעה תשיעית ויירא מאוד שלא יקראנו אסונו על הילד הזה בלילה הזאת, ואינו יודע שום סיבה לזאת. ויאמר לו הבעל שם טוב אל תפחד כלל, הכן עצמך מחר להברית מילה כי אנכי הבעל שם טוב מבטיחך כי יחיה הילד ולא יהיה שום אסון, ולב בעל ברית פחד, ויאמר לו יהיה כדבריכם מחצית הוני אתן לכם ואת ה' אשבח כל ימי. ויען לו הבעל שם טוב אין חפצי בהון, רק תתן תיכף פדיון כך וכך והכן שני אנשים ויעמדו על רגליהם סמוך לעריסת התינוק. ויחזיקו בידם שק פתוח, איש אחד יחזיק את השק בשתי ידיו מעבר מזה, והשני בשתי ידיו מעבר השני, ורק ישמרו עצמם מלהתנמנם אף רגע. ולהתלמידים צוה הבעל שם טוב כי ישבו ללמוד  והוא בעצמו שכב על מטתו לנוח אך הזהירם באם יפול דבר מה אזי תיכף יסגרו את השק, ויאסרו אותו למעלה בחבל. ויעירו אותו אם יהיה ישן אז, והוא יאמר להם את אשר יעשו והזהיר עוד הפעם להתלמידים ולהאנשים שלא יישנו כלל, וכן עשו.

ויהי כאשר הגיעה שעה הי"ב, חצי הלילה ויתחילו הנרות להתכבות והתאמצו התלמידים ולא הניחו ובין כך ראו והנה חולדה גדולה נפלה בתוך השק, ויסגרו את השק ויאסרו אותו. ויעירו את הבעל שם טוב ויצו הבעל שם טוב שיאסרו את השק היטב  ולשני האנשים צוה שיקח כל אחד מקל בידו, ויכו על השק בכל כחם, וכן עשו עד אשר רמז להם הבעל שם טוב בידו. אחר כך צוה הבעל שם טוב להתיר את השק להשליכו החוצה, ויעשו כן, והתינוק ראו אותו חי כי לא חסר לו מאומה. ויכינו עצמם על הברית מילה ויכבדו את הבעל שם טוב בכיבוד סנדק, ויעשו הברית מילה כדת. ואחר הברית מילה, בקש הבעל ברית מהבעל שם טוב כי ימתין פה על הסעודה. ויספר לו כי האדון מהכפר איש רע הוא והוא ירא ממנו, ועל כן מוכרח הוא לילך אליו לנשוא אליו מיני מתיקה מהברית מילה, ויאמר לו הבעל שם טוב לך לשלום.

ויבא הבעל הבית לאדון והנה הוא חולה שוכב במיטה ועל פניו סימנים גדולים ממכות נמרצות ויקבל האדון את הבעל הבית בספר פנים יפות וישאלהו מי הוא אצלך ויאמר לו איש יהודי בא אלי הלילה ונראה כי איש נכבד הוא והוא הציל בני ממות ויספר לו לפי תומו כל המעשה בלילה, אז ענה האדון לך מהרה לביתך ובקש את האורח שיבא אלי בלי ישונה, וילך הבעל הבית בפחי נפש ממנו כי ירא מאוד פן יקרה דבר מה להבעל שם טוב, ויבוא לביתו ויחל את פני הבעל שם טוב לבל ירגז עליו ויספר לו מכל הנעשה ויעץ להבעל שם טוב כי ישלח אליו משרתו לאמר כי אין לו פנאי וכי הוא רוצה תיכף לנסוע, ויען הבעל שם טוב אין אני ירא ממנו כלל, אלך.

אחר הסעודה הלך הבעל שם טוב אליו ויאמר לו האדון ידעתי כי אתה היית בעוכרי אבל יכולת לי כאשר חטפתני פתאום ואנכי לא ידעתי שום דבר. אבל אם תרצה שנעמוד במלחמת הכישוף יחד ונראה מי הוא גדול בזאת החכמה, המתן עד שאחזור לאיתני ואז נראה עם מי הכח, האדון הנ"ל היה מכשף גדול והוא הרג את כל בני המוכסן הנ"ל בחצות לילה שלפני המילה כי היה רשע גדול. ויאמר לו הבעל שם טוב כן יהיה אך עתה אץ אני לדרכי וליום המוגבל פלוני אתה תאסוף כל החברים שלך וגם אני אאסוף כל התלמידים שלי, ואז נראה עם מי הכח אך זאת תדע כי אין אני מכשף כלל רק איש קדוש, בעל שם טוב, ואין אני יירא מהכישוף ויגבילו יום אחד ויתן הבעל שם טוב ערבון כי לא ישנה ויבא ליום המוגבל, וכן עשה.

ויקח תלמידיו אתו וילכו לשדה בקעה רחבה ויעשה הבעל שם טוב עיגול בתוך עיגול והוא עמד בעיגול התיכון והתלמידים עמדו בעיגול אחר ויזהיר להם הבעל שם טוב כי יסתכלו בפניו ואם יראו השתנות בפניו אזי יהרהרו כולם בתשובה ולא יסיחו דעתם ממנו אף רגע, והאדון הנ"ל עם כל המכשפים עשו גם כן עיגול ויעמדו אלה נוכח אלה כל היום, וישלח האדון על הבעל שם טוב נחשים שרפים מראות איומות כת חיות היער ובהמה רבה כאלו הלכו לבלוע אותם ובהגיעם לעיגול הראשון של הבעל שם טוב היו כלא היו ולא נשאר שריד, וכה עשה המכשף חליפות פעם חיות יער ופעם כלבים פעם נחשים ולא יכלו לעבור את העיגול.

אחר כך חגר המכשף שארית כחו וישלח עדר גדול מחזירי היער, והיו גועים וזורקים אש מפיהם ויעברו את העיגול הראשון של הבעל שם טוב ואז ראו התלמידים השתנות בפני הבעל שם טוב ויהרהרו כולם בתשובה ויקראו אל ה, ובעזרת השי"ת כאשר הגיעו אל העיגול השני לא נשאר מהם שארית. וכן עשה המכשף שלש פעמים ולא עלתה בידו. אז אמר עתה רואה אני כי אפס כחי נגדך ועתה קח את נפשי כי ידעתי כי המת תמיתני ואנכי לא אנצל מידך ויען לו אנכי הגדתי לך כי אינני מכשף כמוך ורק בעל שם טוב אנכי, ואם חפצתי לקחת נפשך כבר היית פגר מת טרם ראית פני, והייתי יכול להרגך בלילה אך העמדתיך לבעבור תדע כי יש אלקים בארץ אשר העובדים אותו לא יגורו ולא ייקראו מכשפים, אך עם כל זה למען הראות לך כח ה' וגבורתו בלי התאמצות רבה שא מרום עיניך והבט אל טוהר השמים כרגע, ויעשה המכשף כן, ויעופו שני עורבים וכל אחד נקר עין אחת מהאדון המכשף ונשאר עור כל ימי חייו. וגם כח הכישוף ניטל ממנו לבל יוכל עוד לעשות רעה עם שום אדם מישראל. זכות הבעל שם טוב זכרונו לברכה יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

חשיבות שלום זכר

להורים בירושלים נולד פעם ילד, שכל פעם שהיה צריך לומר איזה דבר שבקדושה לא רצה בשום אופן לאומרו וגם ללמוד לא רצה, למרות שהיה כבר כבן שש שנים וכבר דיבר יפה, בצר לו החליט שאף שאינו נמנה על עדת החסידים מכל מקום ילך לתנות את צרתו לפני מרן מהר"א מבעלזא זי"ע, בהיותו בקודש פנימה שח את לבו ובקשתו, ציוה מרן זי"ע לגבאי הרה"ח שלום פויגל ז"ל לשאול את האב, אם עשה שלום זכר לבנו בעת שנולד, ענה בפשטות גדולה שוודאי עשה שלום זכר, כי חשב בדעתו מדוע ישנה בבנו זה משאר בניו שלא לעשות לו שלום זכר, ובוודאי כן עשה, ברם, מרן זי"ע שוב שאלו, האם עשה שלום זכר, והנ"ל ענה שוב, שוודאי עשה שלום זכר, שוב לא הרפה מרן זי"ע משאלתו האם עשה שלום זכר לבנו זה, שעליו התלונן.

 כאשר ראה אבי הילד שמרן זי"ע שואל בשלישית אותה שאלה, אימץ קצת זכרונו, ונזכר שאכן, היות וילד זה נולד בערב שב"ק ממש לפני זמן כניסת השבת, לא היה לו זמן להכין שלום זכר, ולא עשה לו כלל שלום זכר, וביום שישי שאחריו כבר היה הברית, ושוב לא עשה עבורו שלום זכר, וענה זאת למרן זי"ע.

אמר לו מרן זי"ע, אגיד לך מהו הענין של השלום זכר, כאשר נולד ילד אזי מיד בא עמו היצר הרע, כמובא בגמרא משננער לצאת ממעי אמו, והוא מבקש להפריעו ולהסיתו שלא ילמד ולא יתנהג כיהודי ח"ו, ולכן עושים שלום זכר, ובאים חברים קרובים וידידים ומברכים את אבי הילד, שיזכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ולגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ועל ידי ברכתם של יהודים מתבטל הסטרא אחרא, וכיון שהוא לא עשה שלום זכר לבנו זה, חסרים לו הברכות הללו ולכן אינו רוצה ללמוד ולומר דברי קדושה, אשר על כן העצה היעוצה הוא, שבשבת הבאה יעשה שלום, זכר ויקרא לכל האנשים שרצה לקראם אז, אילו היה עושה אז שלום זכר, ועל ידי שיבואו ויברכו אותו, יתחיל ללמוד ולומר כל דבר שבקדושה: (בעלזער נייעס פרשת תצוה תשס"ג)

בעל הברית  נחשב כאילו הוא עומד ומקריב על גבי המזבח

פעם נסעו קבוצה של חסידים לובלינה להסתופף בצל רבם הקדוש החוזה מלובלין זי"ע, והיות ובעיר מגורם גר מסור אחד שהיה מצר להם מאוד, החליטו החסידים יחדיו שבעת שיתנו שלום לרבם יספרו לו את כל הצרות והמסירות אשר עולל להם המסור בכל עת ועונה, ויבקשו ממנו שיברכם שיפטרו מצרה זו, מדיבור למעשה מיד בהגיעם לובלינה הלכו לקבל שלום מרבם וסיפרו לו את גודל יגונם וצערם אשר מעליל עליהם המסור, אמר להם רבם, איני יודע מה אתם רוצים מאתו, רואה אני אותו כאילו עומד  ומקריב קרבן, ופניו מאירים, הסתובבו והלכו להם בפחי נפש מבלי להבין מה קורה עם המסור באמרם, אולי אנחנו טועים בו ובאמת הוא צדיק נסתר.

אולם החליטו שבעת שיקחו ברכת פרידה מרבם יזכירו עוד הפעם את מבוקשם, וכך עשו, כשמוע החוזה הקדוש את הדברים בירך אותם "שיצליחו ושלא יהיה להמסור שום שליטה עליהם, ושינחל מפלה במהרה", הנוכחים התפלאו מאוד מתשובה זו, ולא הבינו פשר דבר, אשר בתחילה אמר שהוא רואה איך שעומד ומקריב קרבן וכעת נתהפכה הקערה על פיה, בראות החוזה הקדוש את פליאת הנוכחים הסביר להם, בעת שהזכרתם לפני את המסור בפעם הראשון אחז באמצע קיום מצות מילה לבנו, "וכל המל את בנו הוי כאילו הקריב אותו לקרבן לפני ה'" ולכן ראיתי את פניו מאירים": (האדמו"ר מבעלזא שליט"א בליל וואכנאכט, וסיים, "רואים מזה שאפילו אדם פשוט המכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה הרי הוא מאיר באור גדול)

ללכת רגלי לברית

יהודי מתושבי גרווד"ץ כיבד את האדמו"ר ר' ישראל מוויזניץ בסנדקאות, וביצאם מבית רבינו, הזמינו אבי הבן שיכנס למרכבה שהמתינה בחוץ, לשאילת רבינו היכן הוא גר, השיב הלז, כאן ברחוב הסמוך, אמר לו אם כן איני נוסע, לברית אנכי משתדל ללכת ברגל, אם המקום מרוחק אין לי ברירה והנני נאלץ לנסוע, ברם אם אתה גר בקרבת המקום אגש רגלי: (קדוש ישראל)

הכנה למצוה

פעם כיבדו את רבינו אשר מסטאלין זצוק"ל (ומנו"כ בדרוהוביטש), בברית מילה, והמתינו עליו בבית המדרש עם התינוק, וניגש אליו אחד ואמר לו, הנה אליהו ממתין על כבוד תורתו, ולא ענה לו, וכשפנה ללכת קרא לו רבינו ואמר אליו, הנה אליהו הוא מלאך ואינו צריך לאכול ולישון, ואינו צריך הכנה, וגם למעות אין לו צורך בהם, אמנם אנו בשר ודם אנחנו, וצריכים לאכול ולישון, וצריכים הכנה וגם למעות אנו צריכים. הערה, אולי רמז רבינו בזה למה דאיתא שסנדקאות הוא סגולה לעשירות, ואפילו לזה צריכים גם כן הכנה לענין הטמון בזה: (פרי ישע אהרן)

ההורים משתתפים בשמחת צאצאיהם

סמוך לעיר לעחאוויץ הי' שם אברך אחד מחסידי רבינו אשר מסטאלין זצוק"ל (ומנו"כ בעיר דרוהוביטש) והיה אוכל קעסט אצל חותנו שהיה מהמתנגדים איש אמיד ונכבד, ונולד להאברך בן זכר למז"ט, וחותנו הי' עוסק בזה לערוך שמחת הבן זכר בליל שבת קודש כנהוג, אח"כ עסק בענין הברית וחלק הכיבודים, היינו סנדק נתן להרב המו"צ דשם, ויתר הכיבודים נתן וחלק למיודעיו ומכיריו בעלי בתים החשובים, וקודם הברית הגיע רבינו לשם, ויהי כשמוע האברך שהרבי שלו נמצא בעיר הלך תיכף אליו לקבל שלום, וסיפר לו שנולד לו בן זכר למזל טוב, ולמחר יהיה הברית על כן הוא נותן לו את כל הכיבודים, ורבינו הי' מוהל מובהק, וכשמוע חותנו שהאברך נתן כל הכיבודים להרבי שלו חרה אפו מאד כי הוא כבר חלק הכיבודים מקודם אך לא דיבר מאומה.

למחר בעת הברית נאספו כל בעלי הכיבודים כי חשבו כי הרבי יתן להם ג"כ איזה כיבוד, ורבינו לקח כל הכיבודים לעצמו ולא נתן להם, אח"כ אמר הברכות וכשאמר ויקרא שמו בישראל, שאל את האברך איזה שם שרוצה לקרוא לרך הנימול, וענה האברך על שם אביו, כי זה לא מזמן אשר נפטר אביו, רבינו לא רצה לקרוא לו על שם אביו, וקרא לו בשם אחר, והרב דמתא  כשמעו זאת חרה לו מאד על האברך כי הוא חשב שהרה"צ יש לו איזה תרעומות על אביו ומחמת זה לא רצה לקרוא לו על   שם אביו, אבל האברך מחמת כיבוד אב הי' צריך למחות ולבקש מהרבי שלו  שיקרא לו בשם אביו דווקא, אך האברך שתק כי אמר מן הסתם אם הרבי עושה הרי כך  צריך להיות, אחר ישבו כולם לסעודת מצוה, ובאמצע הסעודה קרא רבינו את האברך ואמר אליו, בזה"ל, אז איך וועל עפעס זאגין אויף דיין טאטין וועסטו ענטפעירין אמן, וענה האברך בוודאי כן אעשה כאשר הרבי מצוה עלי, ואמר הרה"ק בזה"ל, "זאל אויס רייסין דיין טאטין פון דעם הארט אוואו עֶר איז", והאברך ענה אמן, כן אמר שלשה פעמים והאברך ענה אמן, והרב דמתא וכל הבע"ב כשמעם זאת חשבו כי הוא מקלל את אביו ומדוע ענה האברך אמן, והי' ביניהם חרי אף גדול על הרבי ועל האברך עוד יותר, ואמר הרב דמתא שצריך לנדות את האברך שעבר על מצות כיבוד אב ושומע ועונה אמן.

מיד התחיל רבינו לומר עוד הפעם  הברכות של ברית מילה, ואמר ויקרא שמו בשם אביו המנוח, וכולם בשמעם נתפלאו מאד, כי מעיקרא מאי קסבר ועכשיו מאי, אח"כ ציוה רבינו להביא זהר הק' והראה להם מה שכתוב בזוהר, כאשר יש איזה שמחה אצל יהודי, ברית או איזה חתונה, אזי נותנים לאבותיהם לבוא אל השמחה, וכתוב בזוה"ק (פרשת פנחס רי"ט ע"ב) בזה"ל "קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי  לון עמי'ה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתיה" וכאשר אמר האברך שאביו נפטר, וכיון שלא ראיתיו, ע"כ לא רציתי לקרוא את הילד על שמו, אח"כ הי' ברצוני שיבוא אל השמחה וצויתי לאברך שאם אני אומר דבר בלשון קללה והוא יענה  אמן, אזי בכח אמונה פשוטה אפשר בזכות זה יתנו לו לבוא אל השמחה, וכן הי' באמת, כי כעת אני רואה אותו בכאן, ע"כ קראתי את הילד בשמו (פרי ישע אהרן)

זריזותו של אברהם סימן לבנים

הקדוש רבי מרדכי מלעכוויטש היה מוהל מומחה אומן, והיה מהדר מאוד במצוה זו, ומעולם לא דחה לשום אדם שכיבד אותו להיות מוהל, פעם אחת וערב שבת של חנוכה היה, כיבדו אותו להיות מוהל בשני כפרים הרחוקים זה מזה, אחד בצפונה של העיר, ואחד בדרומה, והבטיח לשניהם לבוא, שאלוהו, אולי לא יוכל רבינו להזדרז כל כך, כי היום קצר והמלאכה מרובה, והשיב, בגמרא חולין (טז) אמרו זריזותיה דאברהם קא משמע לן, ואני מפרש הזריזות של אברהם השמיע לנו, רוצה לומר השריש בקרבנו, השכים בבוקר ונזדרז למצוה, והספיק למול את שני הילדים בשני הכפרים, ולבוא בחזרה לביתו כשהוא עייף ויגע מטורח הדרך: (סיפורי צדיקים)

חשיבות המילה

הגאון ר' יצחק זאב (ר' וועלוועל) סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל ערך ברית לנכדו, באו לכבודו יקירי ירושלים לשמוח בשמחתו, פנה אחד מהאורחים והסביר לגרי"ז את סיבת בואו, וכי מילתא זוטרתא ר' וועלוועל עורך ברית לנכדו, נענה הגרי"ז בתנועת ביטול ונשא משלו, ידוע הסיפור באותו סנדלר עני שאמר פעם "לו הייתי עתיר נכסים בעל ממון כגביר פלוני  מפורסם, הייתי יותר עשיר ממנו, שכן אז היה לי את כל כספו, ומלבד זה הייתי ממשיך בעבודת הסנדלרות ומרויח את מטבע הקופיקא השבועית שלי", כמו כן, סיים ר' וועלוועל בחיוך, מדובר כאן במצוה גדולה בתורה של ברית מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, כנגד גדלות עניין זה איזו משמעות יש לכך שזוהי ברית אצל ר' וועלוועל:

שמחה מיוחדת כשברית המילה נעשית בלי שום פנייה

חסיד אחד שחותנו היה מתנגד גדול, כיבד את הבעש"ט הקדוש בסנדקאות, והבעש"ט ניאות לקבל את ההזמנה.

ביום הברית בבוקר, התמהמה הבעש"ט קצת מלבוא, כאשר ראה חותנו של בעל הברית שהבעש"ט נשתהה מלבוא והזמן מתאחר, לקח את נכדו הילד ומל אותו, כעבור זמן והנה הבעש"ט הגיע להברית, אזי רץ אליו אבי הילד בבכיות,וסיפר לו הדברים כהוויתן שחותנו הלך ומל את הילד, אולם הבעש"ט לא שת לבו לזה, ואמר שבמקום זה ישאר על סעודת הברית, משך כל עת הסעודה היה הבעש"ט מאוד בשמחה יותר מהרגיל, אחר הסעודה שאלו אותו תלמידיו, אמאי היה כל כך בשמחה בעת הסעודה הרי לא היה סנדק, ענה להם הבעש"ט הקדוש, כל מצוה שאדם עושה צריך לקיימה בשמחה רבה ולשם ה' בלי שום מחשבת פסול, פניות של גאוה וכדומה, אולם בשעת קיום המצוה יכול האדם להגיע מעצם קיום המצוה לפניות של כבוד וכדומה, כגון כאשר מכבדים את האדם בסנדקאות יכול להגיע למחשבת גאוה על הכבוד שכיבדו אותו בסנדקאות, ורק בעת הכנה להמצוה לא שייך כמעט פניות של כבוד וכדומה כי הרי זה במחשבה, והנה כתוב "חשב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו כאילו עשאה" וא"כ בנידון דידן שכיבדו אותי בסנדקאות, הרי עשיתי את ההכנה להמצוה אבל בפועל לא קיימתי את המצוה ונשארה המצוה רק במחשבה אשר הוא בלי שום פניות, ולכן שמחתי מאוד שהוי כאילו קייתי מצוה אחת בלי שום פניות ומחשבת פסול חלילה: (האדמו"ר מבעלזא שליט"א בליל וואך נאכט, ואמר שאינו יודע אם הסיפור היה אצל הבעש"ט או צדיק אחר, וראיתי מביאים זאת בשם ר' מרדכי מלעכוויטש זצ"ל)

זכה לראות את אברהם אבינו בזכות מסירות הנפש עבור המילה

הצדיק רבי גדליה מזליכוב זי"ע היה מוהל מומחה שהכניס אלפי  ילדים לבריתו של אברהם אבינו, פעם הגיע שליח מכפר אחד בסמוך לזליכוב והודיע לרבי כי בכפר  הסמוך נולד ילד והגיעה העת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו,  אבל  שום  מוהל לא רוצה לסכן נפשו, כיון שהיא תקופת מלחמה וסכנה מוחשית מרחפת על הולכי דרכים, בתוך כך כיון ששמע רבי גדליה את הדברים, קם ממקומו ויצא אל עבר הכפר, יצא רבי גדליה לחוצות הכפר לחפש יהודי שיהיה לצידו בברית, אבל הוא לא מצא איש, בסופו של דבר, הבחין באדם אחד, שהתברר כי סנדלר הוא שנשא כלי מלאכתו עמו, רץ רבי גדליה אחר הסנדלר, והפציר בו להתלוות אליו לקיום המצוה,  הסנדלר נאות ובא עם רבי גדליה לבית הרך הנולד, הסנדלר היה הסנדק, ורבי גדליה מל את הילד וברך בהתלהבות גדולה, בסיימו לברך, הבחין כי הסנדלר נעלם פתאומית, כאשר הצדיק מזליכוב זי"ע נסע אל המגיד מקוז'ניץ קם המגיד לכבודו, ואמר לו, אתה סבור בודאי כי הסנדלר הסנדק היה אליהו הנביא זכור לטוב, ובכן אגלה לך כי הסנדק לא היה כי אם אברהם אבינו עליו השלום:

המילה מרפא חולים

הצדיק ר' יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע הגיע פעם אחת לכפר שבו גרו מעט יהודים, בבית היהודי ששם התאכסן היו הצער והשמחה משמשים בערבוביה, באחת המטות  שבחדר שכב אבי המשפחה חולה אנוש שכמעט אפסה תקוה להצילו, ובחדר אחר שכבה במיטתה יולדת ובנה הרך לצדה, שמונה ימים עברו מלידת התינוק, וכאלו חכו כולם לפטירתו של האב כדי למול את הבן ולקרא אותו על שם אביו, כששמע זאת הצדיק, גער בהם, ואמר "אינכם מתנהגים כהלכה, הזמן להכניס את הילד בבריתו של אברהם אבינו הגיע, עישו זאת מהר ובשמחה, היות ואליהו הנביא יבוא כדרכו  להיות נוכח בשעת המילה, יסתלק לבטח מלאך המות, כי אין לשניהם מקום בבית אחד, במקום שאליהו הנביא נמצא אין כח ושליטה למלאך המות" מיהרו בני הבית לעשות כדבר האורח הצדיק, אספו מנין יהודים, והצדיק היה גם המוהל וגם הסנדק, ברגע שנמול הילד החל אביו להתאושש ולהרגיש יותר טוב, סעודת המצוה נמשכה עד שעות הלילה המאוחרות, ולחולה הוטב מרגע לרגע, בסופה של הסעודה הצליח לקום ממיטתו, ולרקוד בשמחת הודיה יחד עם הצדיק שהיה השליח להחלמתו: (בית קומרנא)

וכן מובא בשם האדמו"ר מהר"ש מבעלזא זצ"ל שאליהו בא לכל ברית, ומביא עמו ישועות ורפואות לחולי ישראל, וזה מרומז בברכת "ה' רופא חולי עמו ישראל" שהם סופי תיבות "אליהו", שאליהו מביא ישועות לבני ישראל:

סיפור דומה אירע בעיר ברודי, ור' שלמה קלוגר זצ"ל הורה שימולו ובזכות המילה נרפא האב, והסביר על פי מה שמובא בפרשת וירא, שנשלחו שלשה מלאכים לאברהם, ואמרו חז"ל, שמלאך אחד בא לבשר את שרה, ואחד לרפאות את אברהם, ואחד להפוך את סדום, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, ולכאורה נראה הדבר תמוה כלום חסרים מלאכים בשמים עד כי הוצרכו לשלוח מלאך אחד, את המלאך רפאל לשליחות כפולה, לרפא את אברהם ולהציל את לוט, אך מסתבר  שזכותו של לוט לא היתה כה גדולה עד שראוי יהיה שישלח עבורו מלאך מיוחד להצילו, נס הצלתו צריך היה להתרחש בדרך אגב, על ידי מלאך שנשלח בין כך ובין כך לשליחות אחרת, ועל פי זאת חשבתי לנפשי מן הסתם דנים עכשיו בשמים את אבי הבן הנימול, ויתכן כי אין לו זכויות כה רבות עד שראוי הוא שישלח עבורו מלאך מיוחד כדי להחיש לו רפואה, לפיכך הוריתי להתחיל בעריכת ברית המילה ואז כשיבוא אליהו הנביא לברית המילה יביא עמו באותה דרך רפואה שלימה גם לאבי הרך הנימול: (סיפורי חסידים)

סעודה הגונה כתנאי להשתתפות במילה

מסופר על הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, שכאשר היו מזמינים אותו לברית מילה, נוהג היה להשיב שמוכן הוא לבוא בתנאי שיערכו סעודת מצוה כראוי, פעם שאלו אחד מתלמידיו לפשר התנאי, והרבי הסביר מאבקים קשים יש לי נגד השטן אשר בכל עת מחפש דרכים לקטרג על ישראל,  לעומת השטן טוען אני שכאשר אדם מישראל מקיים מצוה כלשהי הוא עושה זאת בשמחה וברצון, ואילו כאשר נכשל יהודי בעבירה גורם לו הדבר צער רב ולבו נשבר בקרבו, ויש הוכחה לטענתי זאת כיון שמעולם לא ראינו יהודי ואפילו הגרוע ביותר שיערוך סעודה לרגל עבירה שעבר, ולעומת זאת, כאשר יהודי עורך ברית מילה,  בר מצוה ושאר  מצוות אז הוא שש ושמח ועורך סעודת מצוה ומכיון שהשטן יודע  את האמת, על כן מנסה הוא בכל כוחו למנוע מיהודי לערוך את סעודת המצוה כדי שתהא לו סיבה מספקת לקטרג על ישראל, ולכן כשמזמינים אותי לשמחת מצוה מוכן אני לבוא רק בתנאי שיערכו סעודת מצוה כראוי (סיפורי צדיקים)

השפעת הסנדק והמוהל על הנימול

בברית מילה שהאדמו"ר ר' נחום מרחמיסטריבקע זצ"ל היה סנדק, והאדמו"ר ר' אברהם מסלונים זצ"ל היה המוהל, אמר לו המוהל לסנדק: כשיגדל הילד ידע כוחנו [ווער מיר זענען], השיב הסנדק: ווער וויס ווען ניכט מיר, וואס האט געווייזן [מי יודע, אם לא אנחנו מה היה קורה:

וכן היה אצל האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל, שנהגו חסידיו לכבדו בסנדקאות, פעם אחת בא אליו אחד מחסידיו שנולד לו בן זכר, וביקש ממנו לוותר על הסנדקאות  לטובת אביו שהוא רב מפורסם, השיב לו האדמו"ר: זקני בעל הישמח משה זי"ע היה אומר, "במקום שאני סנדק ניכר הדבר בילד":

הידור אחרי סנדק  גדול בתורה

בספר אגרות סופרים הביא, שהיה מנהגו של רבי לייבלה איגר להיות סנדק בעירו, וכיון שהיה מתנהג ברבנות ומאחר להתפלל, גרם על ידי זה שברית המילה בעירו היתה מתאחרת עד צהרי היום, והיו מתלוננים על כך בני עירו לפני רבי  שמעון סופר מקראקא בנו של החתם סופר.

ענה להם רבי שמעון בשני מכתבים, האחד נשלח אל שארו רבי לייבלה איגר בו הוכיחו על מנהגו זה שאינו מתאים למסורת אבותיו, והוא נגד ההלכה זריזין מקדימין למצוות, אך מכתב שני נשלח לבני עירו, בו הוכיחם להיות נכנעים לפני רבם ככל אשר הוא עושה, וכי ענין גדול הוא להדר אחר סנדק גדול כמותו, ואף על פי  שמתאחר, והביא ראיה לזה מדברי המדרש (שמות רבה יט) שבשעה שהריחו ישראל ריח גן עדן מן הפסח, שהיה ריח הצלי נכנס באפיהם והיו מבקשים לאכול,  בא הדיבור מהקדוש ברוך הוא אל משה, שאין להם לאכול עד  שימולו, והסכימו כולם למול, והיה משה מל ויהושע פורע, הרי אף שבודאי היתה המילה מתאחרת בעקבות זאת בכל זאת העדיפו לאחר המילה, ולא בחרו במוהלים  פשוטים אחרים.

בזכות תפילה מעומק הלב

ר' אורי מסטרעליסק זצוק"ל סיפר פעם אחת בזה הלשון, כידוע היה אבי ז"ל בעל עגלה ואחר כך חייט עני ודר בכפר, באותו כפר לא היו עשרה יהודים ולא נמצא שם מנין לשום דבר שבקדושה, כשנולדתי והוצרך אבי להכניס אותי בבריתו של אברהם אבינו, היה  אז בעניות שאין לשער, לא היה לו כלום להכין לסעודת הברית וגם לא יכול היה לשכור עשרה אנשים מהעיר הסמוכה שיבואו אל הכפר על ברית כמנהג הכפרים אז, מובן כי היה בצער מאוד על זה ולא ידע לשית עצה בנפשו, כבוא יום הברית הלך על הדרך שבין הכפר להעיר הסמוכה לראות אולי יש עובר אורח שיצטרף למנין, אבל לא ראה שום יהודי, חלפו השעות וכבר היה חצות היום ועוד לא היה מנין עשרה, התחיל אבי לבכות ולבקש מהשם יתברך שיזמין לו יהודים אחדים בכדי שיוכל לקיים את המצוה הגדולה ההיא כדת, עודנו עומד בבקשתו והוא רואה מרחוק עגלה נוסעת ומתקרבת אליו, מיד הכיר כי הנוסעים המה יהודים וגם המה הנוסעים ראוהו כשהוא עומד ובוכה, התקרבו אליו יותר ושאלוהו יהודי מדוע אתה בוכה, השיב להם הנה בן נולד לי והיום עלי להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ופה בכפר אין עשרה מבני ישראל וגם אין לי כלום לצרכי סעודה, מיד אמרו לו אל תדאג אנחנו מחותנים נוסעים מחתונה ויש אתנו כל מיני מתיקה וגם יין שרף לרוב, בתוכינו יש גם רב וגם יודע נגן, ובכן ניסע אצלך ונביא את בנך בבריתו של אברהם אבינו, וגם נעשה סעודת ברית כיד המלך, וסיים מרן רבינו הקדוש זי"ע שהסנדק היה אברהם אבינו, הרב היה משה רבינו, היודע נגן היה דוד המלך ע"ה בכבודם  ובעצמם: (אמרי קודש השלם)

אברהם אבינו סנדק

בכפר אחד סמוך לעיר לעלוב, גר יהודי עני שנהג לבוא מדי פעם אל הרב ולשהות במחיצתו, פעם אחת בא העני אל הרבי, ובקש ממנו להיות המוהל של הבן הנולד לו, "מדוע לא יפנה ויבקש זאת מהמוהל הקבוע", שאלו הרבי, והעני השיב שהוא היה אצלו לפני שבא אל הרבי, אך המוהל סרב לבוא אל הכפר, הקור והשלג מפחידים אותו, חושש הוא שיצטנן ויחלה אם ילך למקום נדח ביום חורף סוער זה, לך אליו שוב פקד הרבי על העני, ואמר לו בשמי שיהיה המוהל של בנך, ואני  מבטיח לו שלא יאונה לו כל רע, להפך המצוה תביא לו אושר ושמחה רבה, עשה העני כדברי הרבי, והמוהל לאחר ששמע את דברי אבי התינוק שבא בפקודת הצדיק, הסכים והבטיח לבוא ביום המיועד למול את הילד.

דרך ארוכה עשה המוהל מביתו שבעיר אל הכפר, קר מאוד היה, בבוץ בוסס האיש והגיע אל בית העני כשהוא עייף רעב ורועד מקר, בבית בעל הברית שררה הדלות, קור עז, חשכה, רטיבות, ולכלוך, הורגשו בכל פנה, היולדת ששכבה על שמיכה מרופטת על גבי ספסל, ואבי התינוק היה חולה ונאנח מכאבים בפינה אחרת שבחדר, מים חמים לא היו, גם עצים להסקה לא ראה המוהל, הוא לבד בבית בו שנים חולים,  ותינוק חסר ישע, שצריך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, וכיצד ימול אותו, חשב בחרדה, מי יחזיק את הרך הנולד, איך יעשה זאת לבד, יצא המוהל מהבית, נשא עיניו ולא ראה איש מסביב.

הבית עמד בקצה הכפר רחוק משאר הבתים, השלג כסה את השבילים, אין הוא מכיר כאן איש, לשם מה בא ומה יעשה עתה חשב בבעתה, ונשא תפלה לאלקי מרום  שיעזור לו, לפתע הבחין בהלך מתקרב, רץ אליו המוהל, ובקש ממנו לבוא אל בית העני, ולעזור לו לקיים מצות ברית מילה, האיש סרב, קבצן הוא, אמר, ואם לא ימהר יפסיד את הכסף שאנשים טובים נותנים לו כשמגיע הוא העירה, המוהל הפציר בו מאוד, וכשהקבצן עמד בסרובו הבטיח לשלם לו מכיסו את כל מה שיכול הוא  לקבץ בזמן שיפסיד כשיתעכב להשתתף במצוה הגדולה, הסכים האיש, נכנס עם המוהל אל בית העני, החזיק את התינוק, והמוהל מל אותו בקדושה, אחר כך נטלו שניהם את ידיהם, ואכלו את מעט המזון שהביא אתו המוהל כדי לקיים סעודת מצוה, כשהגיעו בברכת המזון להרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא... נעלם הקבצן לפתע, ורק אז הבין המוהל מי היה הסנדק שנשלח משמים כדי לנסותו,  שמחתו על שזכה לראות את אליהו הנביא היתה גדולה מאוד, וכשחזר לביתו רץ אל הרבי לספר לו על גלוי אליהו שהיה לו, אך הצדיק הקדימו, בפתח הבית חיכה לו, קבלו בשמחה ואמר, הלא הבטחתי לך שרע לא יאנה לך, הבטחתי שתצא שמח ומאושר מברית  מילה זו, אשריך שזכית לכך: (פרי קדש הלולים)

בגד מיוחד לברית

הרה"ק מלובלין זי"ע היה לו בגד מיוחד שהיה לובשו רק ביום ששימש כסנדק בברית מילה, באחד הימים לבש הרה"ק מלובלין את הבגד המיוחד לברית, והדבר עורר תמיהה גדולה בעיני החסידים, שכן לא היה באותו יום שום ברית מילה, הרה"ק מלובלין שראה את גודל תמיהתם, אמר להם אסביר לכם פשר הדבר.

פעם אחת היה לאיש אחד משפט בעיר לובלין, ושכר עורכי דינים טובים מאוד שיטענו עבורו כדי שיזכה בדינו, כאשר בא לעיר התעניין איפה יוכל להתאכסן ולאכול בימים שבהם ישהה בעיר, ושאל לעוברי אורח איה איפה מקום האכסניה והמסעדה בעיר, בו יוכל לאכול ולישן, והראו לו, שאל כמה עולה ליום, א"ל כך וכך, שאל שוב וכמה עולה אוכל ליום, א"ל כך וכך, וכאב לו מאוד בחשבו שגם אם יזכה בדין הרי יוציא את כל כספו על שכר האכסניה, ושאל שוב איפה יש מקום יותר זול, השיבו לו שיש כאן בעיר רבי של חסידים, והוא נותן לכל המסתופפים בצילו אוכל די מחסורם, ילך לשם ויקבל אש"ל בחינם, ואכן כך עשה, אכל אצל הרבי, ובלילה שכב על הספסל לישון, כך עברה עליו שבוע אחד, וב"ה יצא זכאי בדין, וכבר עמד לחזור לביתו, וחשב בלבו, שאין זה מתאים לעזוב את המקום כך, מאחר ואכל ולן כאן בחינם, עליו להיכנס אל הרבי ולתת לו קצת כסף כשכר על האכסניה, ושאל לחסידים, אם הוא יוכל להיכנס לרבי לתת לו כסף, השיבו לו החסידים, הרבי אינו מקבל כסף, אבל אם אתה רוצה תוכל להיכנס עם קוויטל ופדיון נפש, ואכן כך עשה נכנס עם קוויטל ופדיון של כמה פרוטות אל החוזה, וחזר לביתו.

לאחר זמן, נפטר יהודי זה ל"ע ול"ע מן העולם, ודנו אותו בבית דין של מעלה, ובין הכל נמצא שאינו מהול כראוי, ומשום כך אינו יכול להיכנס לגן עדן, הוא התחיל לטעון לעומתם, וכי מה אני אשם בזה, ומה היה בידי לעשות, הרי כל ימי חיי עלי אדמות לא ידעתי שלא מלו אותי כראוי, לאחר דין ודברים אמרו לו, שרק צדיק החי עוד בעולם הזה יכול לעזור לו שיבוא על תיקונו, ושאלו אותו לאיזה צדיק נסע פעם בחייו, ענה שלא נסע לשום צדיק, אמרו לו שינסה להיזכר אולי בכל זאת היה פעם אצל אחד מהצדיקים, אז נזכר ממעשה המשפט שהיה בלובלין, ואז נתן פדיון לרבי מלובלין, נתנו לו רשות ללכת אליו, אולם הרבי מלובלין אמר שאינו יכול להושיעו, אזי התחיל לצעוק במר נפשו, רבי הושיעני, נענה החוזה וא"ל, האם היה לי איזה הנאה ממך בחיים חיותך, השיב כן, וסיפר את כל הסיפור הנ"ל, ואמר החוזה, שלא היה לו ברירה אלא לתת לו תיקון, ועל כן לבש את המלבוש המיוחד לברית מילה, אבל מה היה התיקון לא אמר: (האדמו"ר מבעלזא שליט"א בליל וואך נאכט)

סנדק גוי

זקני הקדוש מרן הדברי  חיים מצאנז זי"ע, נשאל פעם במברק על אודות יהודי אחד שהיה מקורב לחצר המלכות ועמד עם השרים בקשר מסחר, שנולד לו בן והוא כיבד שר ממשלה קתולי בסנדקאות, וכשהסבירו לו כי לא יתכן למול את התינוק רק אם יכובד יהודי בסנדקאות והשיב הלה בעזות, כי אין זה מכבודו לבטל את הכיבוד  משר המכובד למלך, ואם לא ירצו למול את בנו יכבד את השר בטקס הטבלת הילד לנצרות, כאמור נשלח במהרה מברק לזקיני הק' מצאנז, והוא השיב מברק בקצרה  "שיינע ריינע כפרה, טאופען נישט בשניידען" (לההטביל ולא למול) בסופו של  דבר מיאן השר הנוצרי להשתתף בטקס הטבלת התינוק, כי בעיניו לא היה זה לכבודו להטביל סתם לתינוקו של עשיר, ורק להיות סנדק בברית מילה הסכים לפי כבודו, בראותו זאת התחרט אבי הבן, והסכים למולו כדת משה וישראל ע"י סנדק כשר כראוי: (שפע  חיים ח"ב עמוד רס"א)

אליהו הנביא מברך את הנימול בזמן הברית

בברית המילה של הרבי מסוכטשוב זצ"ל היה זר שאיש לא הכירו, אדם בעל הדרת  פנים מרשימה ואומרת כבוד, האיש נדחק אל המקום שבו החזיקו את התינוק, הביט עליו, וברך אותו, לאנשים ששאלוהו לזהותו ענה, שהוא מופיע בכל ברית מילה ומברך את הרך הנולד: (אביר הרועים)

אליהו הנביא מסייע בברית

בעת זקנותו דמרן החתם סופר, כשהיה מוהל, על פי רוב עשה רק החיתוך לבד,והפריעה עשה חתנו הג"מ דוד צבי עהרנפלד ז"ל, וקרה דאחרי שמל את הילד עקיבא יוסף שלזינגר והגיע שעת הפריעה חפשו את חתנו רבי דוד צבי ולא מצאוהו שם, ובלית ברירה עשה מרן ז"ל גם הפריעה, וכאשר גמר את הפריעה הרים ידיו ואמר, "ראו כי אין לי צפורן, אליהו סייע בידי": (תורת יחיאל ח"א עמוד י"ג)

אליהו הנביא בברית מילה

פעם בא הרי"ם מגור זצ"ל לברית מילה בשבת, והרגיש שאחד מן הנוכחים חילל את  השבת, נענה ואמר, איתא במדרש שאליהו הנביא ע"ה נענש בגלל התוכחה הקשה שהוכיח את בני ישראל, שהוא בא לכל ברית מילה, ולכאורה מה העונש שבדבר, אולם כשהוא מוכרח לבוא בין אנשים כאלה הרי שזהו עונש עבורו: (חידושי הרי"ם-מצוות)

בריתי שלום

רבינו הקדוש משינאווא זי"ע, הקפיד שלא למול ילד כל זמן שהוא בוכה, פעם נתכבד רביה"ק בסנדקאות, והרך הנימול לא פסק מלבכות, המתינו עד בוש, ורבינו ישב כל העת אחוז בשרעפיו, לפתע ננער ממחשבותיו, והורה לאחד הנוכחים לצאת מבית הכנסת, הלה אך יצא והתינוק נרגע, לאחר הברית הסביר רבינו, כי היה כאן יהודי שסירב ללכת לדין תורה, ואליהו מלאך הברית ומלאך השלום, אינו רוצה לבוא למקום ששוררת בו מחלוקת, לכן לא בא, עד שאותו יהודי יצא: (רבינו הקדוש משינאווא ח"ב עמוד של"א)

אליהו הנביא מופיע בברית רק כשהנימול ישאר יהודי כל ימיו

פעם אחת הוזמן ר' יהודה החסיד להחזיק תינוק בשעת מילתו, קהל רב הוזמן  להשתתף בסעודת המצוה, וכשכל המוזמנים ישבו במקומם הכניסו את התינוק, כל האנשים קמו לכבודו וקראו ברוך הבא", רק ר' יהודה נשאר במקומו ולא קם,  כשנשאל על סבת התנהגותו המוזרה, אמר בצער, שלא ראה את אליהו הנביא נכנס בעקבות הילד כדרכו תמיד בכל ברית מילה, אין זאת, המשיך הצדיק ואמר לשואלים המופתעים, שילד זה יעבור עבירה חמורה כשיגדל, רוח שטות תתכנס בו וירצה להמיר את דתו, ולכן אינו ראוי כבר עכשיו שאליהו הנביא יהיה נוכח בברית שלו: (מעשה בוך אמשטרדם)

בזכות מסירות לסעודת מילה זכה שברכותיו יתקיימו

השפת אמת בקש מקרובו הצדיק רבי פינטשע מפילץ, שיקח את בניו האמרי אמת ור' משה בצלאל, אל יהודי פלוני בוורשה (ונקב בשמו) שיברך אותם, עשה ר' פינטשע כפי שנתבקש ויצא עם הילדים לוורשה,כאן חיפש אחרי היהודי, שחשב אותו בלבו לצדיק מפורסם וידוע לכל, אך רק לאחר חקירות ודרישות הרבה גילה אותו, והנה לגודל פליאתו, נראה היה האיש כאחד מפשוטי עם, טיפוס המוני ביותר, כשהביא לפניו את הילדים, וישטח את בקשתו, התרשם רבי פינטשע שהלה אינו מבין כלל מה הוא רוצה ממנו, אעפ"כ מילא שליחותו ויאמר אליו: אף שאינך יודע מאומה, תואיל נא לברך אותם, כבקשת אביהם האדמו"ר מגור...עשה היהודי כחפצו והרעיף ברכות על ראשם.

ויהי בצאתם מעל פניו, עדיין חוכך היה רבי פינטשע ומשתאה לדעת, מי האיש ומה מעשיו, אולי זה אחד מל"ו צדיקים נסתרים, אולם בשובו לגור סח לו השפת אמת דבר פלא, אכן איש פשוט הנהו ביותר, אלא פעם אחת כשנימול בנו, לא היתה בידו אף פרוטה לצרכי סעודת הברית, ומכר את כלי מטתו להכין סעודת מצוה בכסף שקיבל, אחר כך נשאר בעירום ובחוסר כל, עשה הדבר רושם גדול בשמים, וכי זוטרתא, איש פשוט כמוהו יעשה כזאת, נמנו וגמרו ליתן שכרו גם בעולם הזה, שכל ברכה היוצאת מפיו לא תשוב ריקם, והוא עצמו בכלל אינו יודע שניחן בכח סגולי כזה שברכתו מתקיימת: (ראש גולת אריאל)

סעודת הברית

פעם כשביקר הרבי האמרי אמת מגור זצוק"ל בוורשה, נכנס אצלו יהודי המוני בלתי מוכר, סנדלר עני, שעמד להכניס לברית כעבור יום את בנו הנולד לו, וכיבד אותו בסנדקאות, כשיצא מעל פניו סיפר האיש לחסידים, שהרבי ניאות לקבל את הכיבוד, והבטיח שיבוא מחר בבוקר בשעה 8 לדירתו הנמצאת ברחוב הברזל (אייזן גאס), למחרת סמוך לשעה המיועדת נמצאו כבר במקום פרחי החסידים ששמרו את צעדיו, בשמונה בדיוק הגיע הרבי, בליווי בנו הבית ישראל, ועוד מספר מלווים, אל מעונו העלוב של היהודי הנמצא במרתף,הבית היה ריק ושומם, לא היו בו רהיטים, רק בטבורו של החדר ניצב שולחן סנדלרים מכוסה במפה לבנה, לא היו בו בני אדם, רק בקצה החדר השתלשל סדין, שנמתח לרחבו על גבי חבל, ומעברו נשמע קול האשה היולדת ששאלה לחפצם, כאשר הסבירו לה שרבינו זצ"ל בא לברית מילה, וכי שעתו דוחקת השיבה היולדת כי בעלה הלך לקרוא את אחיו אל השמחה ולא הספיק עדיין לשוב, ואמרה שתיכף יבוא.

בסבלנותו כי רבה, הגיב רבינו זצ"ל מיד, שהיא צודקת הלא יש להמתין עד שיבוא האח, ואמר שתודיע לבעלה כי ישוב הנה בעוד כשעה, בינתיים נסע בכרכרה לברית מילה אצל אברך אחד מחסידי גור, פרחי החסידים שהיו פה אצל הסנדלר, ניסו להגיע לשם במרוצה, אך בבואם כבר מצאו את הרבי אומר לחיים בסעודת המצוה.

באותו יום אמרו, השתתף הרבי בלא פחות מארבע עשרה שמחות, (לשאלה איך היה מסוגל היה לסעוד ביום אחד בכל כך הרבה שמחות, השיב בדברי החידושי הרי"ם הידועים, כשיהודי אוכל בסעודת מצוה, יאכל במידה שיהיה עדיין מסוגל לעוד סעודת מצוה, אחרת כמוהו כזולל: (ראש גולת אריאל)

בזכות הסעודה נעצר הדם

הרה"ק ר' פנחס מקארעץ זצ"ל התאכסן פעם אצל בעל בית אחד, וראה שיש לו בן גדול שאינו נימול, ושאלו לבעל הבית מדוע לא מלתה אותו, והשיב מפני שמתו אחיו מחמת מילה, כי אחרי המילה לא יכלו לעצור הדם ר"ל, והרע הדבר מאוד בעיני הרה"ק הנ"ל ואמר לו שהוא בעצמו ימול אותו, ובעזהשי"ת לא יזוב הדם ושאלו הבעה"ב אם מבטיחו זאת בטח, ענה הרה"ק הן, ונתרצה הבעה"ב, והכין סעודה ולקח את בנו על חיקו, והרה"ק מל אותו כראוי, אל הדם היה שותת ולא יכלו לעצור אותו ר"ל, ונתבהל הרה"ק מאוד ולא ידע לשית עצות בנפשו, ומרוב צערו יצא החוצה, לראות אם ימצא איש להגיד לו את אשר קרהו, כמאמר הכתוב "דאגה בלב איש", וראה שהרה"ק ר"ר זושיא זצ"ל בא, וירץ לקראתו ויספר לו המארע, ותיכף מיד חזרו שניהם לבית הבעל הבית ויצו הרבי ר' זושיא לערוך מיד השולחן ולאכול הסעודה וכן עשו, ובאמצע הסעודה נעצר הדם, ושאל הר"פ את הרה"ק ר' זושיא מהיכן ידע זאת, השיבו מהתוה"ק (שמות כ"א י"א) "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" היינו אם רואים מדת הדין ח"ו, ויאכלו וישתו, ועל ידי זה נמתקים הדינין, וסימנך "סעדני" מלשון סעודה, "ואושע": (אמרי יוסף בהקדמה)

חשיבות הסעודה

פעם באה אשה מגלילות העיר ווילנא למרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע והתלוננה בפניו על בנה שאינו רוצה ללמוד, שאל אותה מרן מהרי"ד זי"ע, איך הוא המנהג, מה נותנים להקהל אחר הברית, ענתה שנותנים לעקיך ויי"ש והולכים הביתה, אמר לה מרן זי"ע, האם זהו חידוש, "כשאין עושים סעודה ואין התינוק שומע שירות ותשבחות, אין זה חידוש שהלב אינו נמשך ללימוד התורה":

הבעל ברוך טעם אמר שאחת הסיבות מחדירת הריפורם בגרניא היא, מפני שהפסיקו לעשות סעודה של בשר בברית והחליפו בסעודה חלבית: (דברי יחזקאל השלם דף ק"ב)

הגה"ק מציעשנוב אמר שאם נותנים אצל סעודת ברית "דגים", אז הילד ילמוד חומש, ואם נותנים "בשר" אז ילמוד גמרא:

מובא בספה"ק פרי צדיק (פרשת לך לך), "גם סעודת ברית מילה הוא מעין עולם הבא"

שומר נפשות חסידיו

בספר גן דוד, בהקדמת בן המחבר כתוב, וז"ל כי נכנס לבריתו של אברהם אבינו ביום א' דחג השבועות, ורבינו הדברי חיים זצללה"ה היה המוהל והסנדק בכבודו  ובעצמו, וכשגמר מלאכת המילה בקודש, ועשה את הברכה "אשר קידש ידיד מבטן" לא שאל לאביו כלל על שמו, רק מעצמו ברוח קדשו הכריז ואמר "ויקרא שמו בישראל דוד בן משה יהודה" ישמח האב וכו', וסיפר לנו אבינו ז"ל שאמו סיפרה לו שלאחר הברית, כעבור איזה שעות התחיל הדם להיות שותת עד למאוד, ולא היה אפשר להעמיד הדם, וקראו לרופא ואמר נואש, ורצה אמו הצדיקת לרבינו הד"ח זי"ע בקול מר לעורר עליו רחמים, ולאשר רבינו הד"ח כבר ישב אז אצל השלחן אשר לפני ה', עם הרבה צדיקים וחסידים ולא היה לה אפשרית להגיע אל השולחן, התחילה לצעוק בקול בכי גדול, ונשמע קולה לאזני רבינו הד"ח, ושאל מה זאת, והשיבו לו הגבאים, הנה בת ר' משה זישעס, באתה לעורר רחמים על ילד הרך הנימול לשמונה היום, ועל זה ענה רבינו הד"ח זי"ע שיניחו אותה לבא אצל השלחן, ושאל אותה מה זה, והשיבה לו שהדם שותת, ושאי אפשר להעמיד את הדם ומה שהרופא אומר וכו', ועל זה השיב לה רבינו הד"ח תנה לי את הבינדע (היא השטערנטיכעל- מין צעיף שעוטפים בו את הראש או שמשתמשים בו לתינוק) לפדיון נפש, ותלך לביתך ותעשה להילד מרחץ חם ביותר, ואם ירצה ה' יהיה לו רפואה שלימה מן השמים, ואל תשגיחי בדברי הרופאים, זקנתי עשתה כן תיכף, ונתנה את הבינד"ע מעל ראשה, ורצתה לביתה לקיים עצת ה' היא תקום דברי רבינו בעל דברי  חיים זי"ע, וכשמעה המילדת מזה שאם הילד הולכת לעשות מרחץ חם להתינוק התחילה לצעוק, הלא מרחץ חם יוכל להזיק ביותר חלילה לשתיתת הדם, אבל היא בבטחונה החזק בדברי הצדיק, לא שעתה כלל לדברי המילדת, רק עשתה את המרחץ חם ביותר במהירות, ורחצה את הילד "דוד הוא הקטן" כראוי וכיאות, ותיכף ומיד נפסק מרוצת הדם ושתיתתו, ושב הילד להיות בריא אולם בעז"ה ואחר חג השבועות קרא רבינו הדברי חיים זי"ע ע"י משמשיו את זקנתי, ואמר לה שתפדה את הבינד"ע בעד חמשה זהובים, וכן עשתה, ואמר לה רבינו הדברי חיים זי"ע אי"ה בנך יהיה לאיש ותלמיד חכם גדול, ויהיה לו אריכות ימים, וחזו מאן גברא רבא וקדישא דקמסהיד עליו, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל (פי צדיק שריג ב' עמוד שי"ג)

שומר נפשות חסידיו

כמה מבניו של הרה"ק רבי ישעיה מפשעדבורז זצ"ל, נפטרו על פניו בקטנותם, אף היו שמתו מחמת מילה, הודיע רבנו צערו לפני רבו החוזה מלובלין זי"ע, ויברכהו והבטיחו כי בן זכר ושל קיימא יולד לו בקרוב, אף הורה לו כי בהוולד הבן בשעה טובה ומוצלחת יודיעוהו לאלתר.

כאשר נולד רבי עמנואל מפשעדבורז זצ"ל, נסע לובלינה, ושמחה גדולה היתה לחוזה, אמר לו הרבי, כי מפאת חולשת בריאותו, אינו יכול לנסוע בעצמו אל הברית, וציוהו לכבד בסנדקאות את האברך בעריל מראדושיץ שנודע לימים כסבא קדישא מראדושיץ, אף הורהו לקרוא  לילד בשם עמנואל לאמור עמנו אל.

אל סעודת הברית נתקבצו ובאו גדולי תלמידי החוזה, וביניהם היהודי הקדוש והרה"ק רבי דוד מלעלוב הרה"ק מראדושיץ נחבא היה אל פינת הבית בין האורחים, עטוי בגדים קרועים ומטולאים עקב עניותו הרבה, כאשר הביאו את התינוק, פנה בעל הברית אל הרה"ק היהודי הקדוש וביקשו לקרוא את הכיבודים, בהגיע אל הסנדקאות, הכריז בקול, האברך ר' בעריל מראדושיץ מכובד בסנדקאות, האורחים שהצטופפו במקום לא ידעו למי הכוונה, רבים מהם חשבו את רבי בעריל לאיש פשוט ולא שיערו כי הכוונה אליו, אף הרה"ק מראדושיץ לא נע ממקומו, סבור היה בענוותו כי עוד אברך כאן, בן ראדושיץ ושמו בעריל, גם בפעם השניה כאשר הכריז היהודי בשמו לא זז רבי בעריל, אז ניגש אליו היהודי וקרא אליו בהחוותו כלפיו באצבע, "אכן אליך הכוונה" נטל היהודי את התינוק והניחו על ברכי הסנדק ואמר  לו, בעריל "השומע אתה מה אנכי אומר אליך, הא לך הילד והחזירהו בריא אולם כאחד האדם, ולא יהיה שום מכשול ח"ו בילד הזה", הרה"ק מראדושיץ שהיה צעיר לימים ולא הורגל בכגון דא, נבהל מאד, אולם חזקה עליו מצוות רבו, ויהי לעת המילה לא יכול המוהל לעצור את הדם, מהומה גדולה התחוללה בין הציבור, מיד רמז היהודי אל הסנדק ואמר לו, הלא אמרתי לך דבר, פרץ הרה"ק רבי בעריל בבכי גדול, עד שנתמלא כל הכר שעליו התינוק בדמעות, ומיד נעצר הדם, פתחו לאמור או"א קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל, עמנואל, הסבו האורחים אל הסעודה בשמחה רבה, ואת הסנדק הושיבו בין שאר גדולי החבורה, אולם לפתע באמצע הסעודה, שוב  החל הדם שותת, והילד שוב הגיע לסכנת נפשות, חרדה גדולה תקפה את כל הנוכחים, ושוב החזיר היהודי פניו אל הרה"ק רבי בעריל,

הלא אמרתי לך שתחזיר לי את הילד בריא כאחד האדם והיכן הבטחתך, השעין הרה"ק ראשו על השולחן, ודמעות רבות זלגו מעיניו, עד אשר נעשה כעין נחל דמעות סביבו, ויהי לנס כי מיד חדל הדם, ולא הפסיק לאט לאט כדרך הטבע, כי אם חדל באחת, הגביה הרה"ק מראדושיץ ראשו ואמר אליהם, "מעתה אל תדאגו עוד כי בעזרת השם יתברך לא יארע עוד שום רע ושום מכשול בילד", שבה השמחה אל סגל החבורה הקדושה נתגדל הילד בבית אביו הגדול והקדוש לפאר פרי הילולים, כל ימיו הזכיר רבי עמנואל את הרה"ק מראדושיץ, לימים על שולחנו הטהור בהזכירו את שמו, היה אומר "אבי מורי" מראדושיץ, אבי- יען בזכות הסבא קדישא נרפאתי בעת ברית המילה, ומורי- על שום תורה שלמדתי מפיהו: (דברות חיים)

עצר את הדם והחיה את הילד

בעיר מאזיר היה שם אחד איש תופר נעלים, ששהה ח"י שנים אחר החתונה ולא זכה להפקד בבנים, ונסע לצדיקי הדור שהבטיחו על בנים ולא הועיל, כך עברו עליו שנים ולא נפקד בישועה, ברבות הימים ביקר ר' אהרן מקרלין זצוק"ל (הבית אהרן), ואמרו לו חבריו שיראה ליכנס הוא וזוגתו להפקד ממנו, ואם הוא יבטיח  לכם אז בטח תוושעו, אך צריכים להתחזק מאד אולי יקפיד ויגער בכם, שלא  לפחד  מכל זה.

עוד זאת לראות שיהיה לכם מעות מזומנים, כי אולי יבקש לתת פדיון נפש גדול ותיכף למסור לו, ואז יבטיח לכם ותבוא הישועה, כך עשה האיש ונכנס לרבינו, וכתב פיתקה שזה ח"י שנים לאחר חתונתו ועדיין לא נפקד, וכן כמה מצדיקי הדור הבטיחו לו ועדיין לא הועיל הבטחתם, ופנה אליו רבינו ומה אתה חושב שאני יכול להבטיח לכם יותר מהם, ושתק האיש, ואחר כך אמר אליו "אם תתן פדיון חשוב אזי אבטיח לכם" וענה האיש שהוא מוכן לתת כמה שרבינו יבקש, וקצב רבינו את הסכום ח"י רו"כ שיתן תיכף ומיד.

כך עשה ותיכף מנה האיש את הסכום הנקוב ונתן מיד, ורבינו הבטיח לו שיפקד בבן זכר, ובמשך השנה נפקד, והי' שמחה גדולה בביתו, וביום הכנסו לבריתו של אברהם אבינו, הגיע רבינו לשם, וכאשר שמע האיש שרבינו נמצא בעיר, וירץ האיש לבשר לרבינו כי נולד לו בן זכר למזל טוב, והוא נותן לו את הכיבודים, ואמר לרבינו בזה הלשון "הרי הילד שלכם מהברכה שברכתם אותי".

ורבינו מל את הילד והכניסו לבריתו של אאע"ה, והאיש הי' שמח מאד בשמחה עצומה, ולאחר הברית הלכו לבית היולדת עם התינוק לברך אותם, וערכו סעודת מצוה בהלל והודי', ולאחר כמה שעות בצבץ דם המילה, ורצו היולדת והמילדת לרבינו בזעקת שבר, "עס בלוטיקט זייער", ושלח רבינו את  ר' יו"ט שמחה שילחש על ברית המילה לעצור הדם, והלך תיכף ולחש, ופיזר אבק על דם המילה, וחזר לרבינו.

כך קרה הדבר פעמיים שבאו לרבינו בזעקה "דער קינד בלוטיגט" ושלח רבינו עוד הפעם את ר' יו"ט שמחה ללחוש על ברית המילה, ובפעם השלישי הגיעו היולדת והמילדת בזעקה גדולה ומרה עד מאד, שהתינוק כבר לא יכול לנשום, ואז הניח רבינו לנוח שינת הצהרים, ושמע את הקולות ונתעורר,  ושאל מה הם הקולות, ונכנסו לרבינו בצעקה כי התינוק גווע ואין בו חיות.

ושלח רבינו את ר' יו"ט שמחה שילך ללחוש ולתת אבק על הדם, ולא ישמע מה שהם צועקים, וראה שהתינוק אינו נושם ואין בו חיות, אולם האמין באמונה שלימה שהתינוק יבריא, ועשה את שלו, והתחיל התינוק להתעורר מעט מעט, והמתין עד שהתינוק רצה לינק, וראו בו חיות, וחזר הרה"ח ר' יו"ט שמחה לרבינו, ויבשר לו שהתינוק חזר לאיתנו, בתוך כך באו היולדת והמילדת לבשר לרבינו, ולהחזיק לו טובה וכאשר ראה אותם רבינו, גער בהם מה שבאו קודם בקולי קולות והבהילו אותו מתוך שנתו, ואמר אליהם בזה"ל "אז א קינד בלוטיגט מאכט מען אזוי א לארים, איז דען א לארים איז דען א נאווינע (א וואנדער) אז א קינד בלוטיגט טרעפט זיך א מאהל".

ואלו הנשים בשמעם שרבינו גער, ענתה המילדת הזקנה ואמרה בזה"ל "רבי איר רעדט נאך" ונשבעה בחיי ראשה, כי התינוק לא הי' בו רוח חיים, "איך  בין א גוטער מבין".

ורבינו לא נתן לה לדבר, ואמר "האט וועט זי גיין זאגין אז איך האב מחיה מתים גיווען, נאר ברחמים רבים": (פרי ישע אהרן)

בזכות המצוה נתברך בעשירות

רבינו אשר מסטאלין זצוק"ל (ומנו"כ בדרוהוביטש), היה מהדר להיות מוהל, והיה לו בזה עניין רב, פעם הגיע לאיזה כפר, והיה שם תינוק בן שמונה ימים, ואחד מאנשי שלומו, קרא לו ואמר לרבינו, שיכול להיות סנדק וגם מוהל, אך אינו בטוח אם אבי הבן יסכים לזה, אעפ"כ נכנס לשם ושאל לאבי הבן אם יסכים שהוא ימול את הילד, וענה לו כי כבר כיבד לשנים לאחד למול ולהשני בפריעה, ואינו בטוח אם הם יוותרו על הכיבוד.

אמר אליו רבינו שהוא יסתדר עמהם, וכך היה, שכיבד אותו במצות המילה, ולא נתן להשני לפרוע, וניגשו מיד לסעודת מצוה, ואמר לבעל הברית שהוא החיה אותו "איר האט אונז גאר מחיה געווען מיט די מצוה" כי בעת שנסע בדרך לא היתה שעתו נוחה ללמוד ולהתפלל, ונפשו היתה עגומה עליו, ובמצוה זו קיבל שמחת הנפש להפיג ממנו כל מה שמעיק עליו, ולא נתן לו מנוחה, על כן בשכר זאת בירך אותו רבינו בפרנסה ברוח, ומאז הצליח במעשה ידיו ונתעשר מאד, ועלו רווחיו משבעה רו"כ עד למאה רו"כ לשבוע, כל זה בא לו מברכת רבינו שהשפיע עליו שפע רב: (פרי ישע אהרן)

להקפיד על ההלכה

האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זי"ע בראשית בואו לאמריקה נתכבד בסנדקאות אצל אחד מאנ"ש,וכשכבר ישב על הכסא של אליהו והתינוק הושם על ברכיו, הבחין כי יש לתינוק כמין אבעבועות קטנות על הלשון, ומקובל  היה אצלו שבכהאי גוונא אין מלין, הרבי זי"ע הורה מיד למוהל שלא למול, וקם מעל הכסא, כמובן שמיד החל מהומה, ואבי התינוק כעס מאוד למה משבית לו הרבי את השמחה כשהכל מוכן לסעודה, והמוזמנים כולם הגיעו, והוא החליט לקרא לרופא ילדים שגר בסמוך, הרופא שבדק את הילד קבע חד משמעית שמותר למול אותו, אבל הרבי לא קיבל את דעתו, והאב טרח וקרא לרופא שני (יהודי) וגם הוא אמר הגם שיש לו משהו בפה  אבל אין בזה כל סיבה לדחות את הברית, והרבי לא נכנע לדעתם, ואמר להם  שהם יכולים לעשות כהבנתם, אבל הוא לא מוכן להיות הסנדק, כמובן שהברית לא התקיים, וכולם הלכו הביתה רוטנים על הרבי המחמיר הזה, למחרת בא אבי הבן  לרבי זי"ע לבקש ממנו מחילה ולהודות לו, וסיפר, כי הילד קיבל חום גבוה, והרופא אמר שאם היה הברית מתקיים אתמול היתה נשקפת סכנה לחיי התינוק, והרבי זי"ע הפטיר ואמר, שאז נוכח לראות שרב בישראל שמקובל אצלו דבר, חייב להישאר איתן בדעתו ולא להכנע לשום דעות אחרות אפילו לא של רופאים: (מפי הרה"ג ר' שלום זילבר שליט"א)