בס"ד

מצינו בחז"ל על גודל חשיבותו של שם האדם ועל ההקפדה לקרוא בשם טוב.

שם האדם גורם להאדם לטוב ולהיפך. (ברכות ז: מדרש תנחומא פרשת האזינו) ואפילו לא כוונו לזה. ולדוגמא נח מצא חן, ער  בכור יהודה רע בעיני ה', אלעזר קל בעזרו,  בצלאל בצל קל. (זוהר בראשית נח: ויקהל רכ"ג: ויקרא ע"ה:)

השם מורה על שורש הדבר שלה, וכל דבר רמוז בו. (ע"פ רמב"ן וספורנו בראשית פרק ב')

קריאת שם בשם טוב גורם לגדלות האדם. (ברכות ז(: שמו של האדם אם זה על שם האבות יהיה "נוטה" במידותיו למדה שרמוז שמו ולדוגמא שם אברהם יהיה נוטה לצד עשיית חסד ושם יוסף יהיה זן ומפרנס לאחרים וכדומה. (מגיד משרים לבית יוסף פרשת שמות) ולא בהכרח שיהיה כך.

השמות שיש לישראל הם שמות הנשמות ולא לגוף. (אור החיים דברים ל"א) וכמו שתפיסת הגוף  הוא בגשמי שאוחז בגופו כך תפיסת הנשמה הוא על ידי קריאת שמו (בעש"ט) והראיה שכשהאדם ישן (מעולף) ורוצים להעירו יותר קל להעירו על ידי קריאת שמו מאשר על ידי דחיפת גופו. (ע"פ נועם אלימלך פרשת שמות)

השם של האדם רומז על בחינת חיותו שיש לכל אחד מישראל חלק אלקי קדוש. (זרע קודש פרשת שמות)

שם האדם חיותו כל ימיו. (באר מים חיים פרשת בראשית)

שמו של אדם הוא נשמתו ובכל אות ואות שבשמו יש השפעה מן השמים. (אגרא דכלה דף מ"ט)

השם הוא התכלית המבוקש שנברא האדם בעבורו. (שפת אמת פרשת וישב)

שם יהודי כשלעצמו מסוגל לקדש את האדם. (אדמו"ר מצאנז זצ"ל)

זכרו כיין לבנון, (הושע י"ב). אמר הקב"ה חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח. [זכרו הכוונה שמו] (ויק"ר א' פרשה ב) 

ריבוי השמות אשר ישים ה' בפי אבי הבן מורה על ריבוי כוחות נפשיים ממדרגות הנשמות ולכן אין ללעוג במי שמשים לבנו ב' או ג' שמות כאחד. (זכר דוד מ"א פ פ"א)

יש מאד להקפיד בדבר השמות איזה שם לתת, ומקל וחומר מהגויים מימי קדם, שהקפידו לא לתת שמות מסוימים, שלפי חשבונות שלהם לא יצליחו, כל שכן אנחנו עם בני ישראל מאמינים בני מאמינים שצריכים ליזהר לתת שם אחר צדיק וטוב, וחס וחלילה לא לתת אחר שם לא יהודי. (זכר דוד)